תנאי בסיסי לאישור תובענה כייצוגית הינו קיומן של שאלות משותפות של עובדה ומשפט בין חברי הקבוצה.[1] דרישה זו מחייבת את המבקש להראות כי הפגיעה אינה "כשל נקודתי" אקראי, אלא תוצר של "מנגנון שיטתי".[2] בעידן שבו אלגוריתמים ומודלי בינה מלאכותית מנהלים את הממשק מול הלקוח,[3] הדרישה ל"שיטתיות" ניצבת בפני אתגר, שכן אלגוריתמים מבוססי למידת מכונה פועלים ברמת מורכבות גבוהה, היוצרת לעיתים עמימות בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות. נייר זה יטען כי הדין הקיים אינו מותאם למציאות הטכנולוגית והקושי הראיי

נייר זה בוחן את ייזום הראיות בתובענות ייצוגיות, על רקע הדרישה להנחת תשתית ראייתית להוכחת פרקטיקה שיטתית, בעקבות ההחלטה בעניין שוהם,[1] וטוען כי הדין הקיים אינו מספק מסגרת ברורה שמבהירה גבולות הלגיטימיות של ייזום זה, וכי עמימות זו פוגעת הן ביעילות ההליך והן בהוגנותו. ת"צ (מחוזי מרכז) 40961-07-23 שוהם אבן נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (נבו 19.10.2025)‏‏ ההחלטה עוסקת בבקשת המשיבה למחיקת סעיפים מבקשת האישור לתובענה ייצוגית, כאשר מוקד המחלוקת הוא בשאלה האם ניתן להסתמך על תמלילי

כללי הסמכות המקומית נתפסים לעיתים כבעלי חשיבות משנית, אולם בפועל הם משפיעים על הגישה לערכאות[1] ועשויים לערב שיקולים אסטרטגיים ביחס למקום השיפוט.[2] בהליכים ייצוגיים משמעותם מתחדדת, שכן הסדר דיוני המשפיע על ניהול ההליך עשוי להשליך על בירורן של הפרות רוחביות שלא היו מתבררות בהליכים פרטניים, ובכך לפגוע בכוחו של ההליך הייצוגי ככלי לאכיפה אזרחית והרתעה.[3] נייר עמדה זה טוען כי הפחתת משקלה של הסמכות המקומית, לצד מבחן ההרתעה שיושם בפסיקה באשר לתניות מקום שיפוט בחוזים אחידים (להלן:

״כלל המתינות״ – ההלכה שלפיה בתי המשפט נוהגים בריסון בפסיקת הוצאות לחובת מבקש מייצג שבקשת האישור שהגיש נדחתה, ניצב כיום בפני בחינה מחודשת. כלל זה נועד למנוע אפקט מצנן כלפי תובעים לגיטימיים, אך ההתפתחויות בשוק התובענות הייצוגיות מעוררות ספק אם הוא עדיין מגשים את ייעודו, או שמא הוא יוצר עיוות תמריצים הפוגע באיזון שביסוד ההליך. פסק דינו של בית המשפט העליון בע״א 22239-04-25 Renault S.A.S נ׳ שלומי גנות[1] ממחיש מתח זה, ומציף מחלוקת עקרונית באשר לעתידו של הכלל. פסק הדין ניתן במסגרת

חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק") מתיר הגשת תובענה ייצוגית רק לפי העילות המנויות בתוספת השנייה.[1] תובע אינו מוגבל להגשת תביעה לפי אחד מהפרטים בלבד, אלא יכול להגישה בגין מספר פרטים יחד .[2] אולם, פרט 11 לתוספת, שעניינו תביעת השבה כנגד רשות ציבורית, שונה במהותו מיתר הפרטים.[3] כפי שפורט בהרחבה בנייר העמדה של חברי יובל,[4] גוף הנתבע לפי פרט זה זוכה להגנות משמעותיות כגון הודעת חדילה,[5] הגבלת תקופת ההשבה,[6] וניהול ההליך בביהמ"ש לעניינים מנהליים.[7] לכן, קביעה כי