חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק") מתיר הגשת תובענה ייצוגית רק לפי העילות המנויות בתוספת השנייה.[1] תובע אינו מוגבל להגשת תביעה לפי אחד מהפרטים בלבד, אלא יכול להגישה בגין מספר פרטים יחד .[2] אולם, פרט 11 לתוספת, שעניינו תביעת השבה כנגד רשות ציבורית, שונה במהותו מיתר הפרטים.[3] כפי שפורט בהרחבה בנייר העמדה של חברי יובל,[4] גוף הנתבע לפי פרט זה זוכה להגנות משמעותיות כגון הודעת חדילה,[5] הגבלת תקופת ההשבה,[6] וניהול ההליך בביהמ"ש לעניינים מנהליים.[7] לכן, קביעה כי פרט 11 חל על...

חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק" ) מחייב קיומה של עילת תביעה אישית עבור התובע הייצוגי כנגד הנתבע. [1] כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקש יצביע על פגיעה לכאורה שנגרמה לו, כבר בשלב הגשת בקשת האישור. [2] דרישה זו נועדה לשמש מנגנון סינון מוקדם, שמטרתו למנוע הגשת תביעות סרק, לצמצם את בעיית הנציג, ולהבטיח כי ההליך אינו מונע משיקולי רווח עצמי גרידא. [3] נייר עמדה זה בוחן את ההצדקה לדרישת העילה האישית בתובענות ייצוגיות שעניינן עוולות המוניות, ומציע עמדה שונה, לפיה יש...