גבולות התובענה הייצוגית בישראל

התובענה הייצוגית תורמת לפיתוח הדין המהותי ומקנה הגנה חשובה לציבור. בימים אלה, בהם נבחנים תיקוני חקיקה, חשוב לתת את הדעת להיבטים אלו

מבוא

היבטים שונים יכולים לשמש מצע לדיון אודות גבולות התובענה הייצוגית בישראל. ניתן לדון בפריצת המסגרת הפרוצדורלית שנועדה לתובענות ייצוגיות, ושינוי דין מהותי תחת חסותה. ניתן אף לדון בגבולות שקבע המחוקק, בתוספת השניה לחוק, ופרשנותם. אני מבקש לדון בשני היבטים אחרים - תרומה לפיתוח הדין המהותי, והקניית הגנה לאזרחים בעניינים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת. בשני היבטים אלה מוסד התובענות הייצוגיות משיא תרומה מבורכת לחברה ולמשפט בישראל.

קיים הבדל בין שני ההיבטים. פיתוח הדין אינו נמנה עם מטרות התובענות הייצוגיות.[1] לעומת זאת, הגנה על זכויות האזרחים מצוייה בלב מטרות החוק, אשר מכוון "לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים". כפי שנראה, במקרים רבים פיתוח הדין והקניית הגנה חשובה לציבור, משולבים זה בזה.

בימים אלה, בהם נבחנים תיקוני חקיקה, חשוב לתת את הדעת להיבטים אלה. ברשימה קצרה זו לא אעלה טענות בעד תיקונים ספציפיים או נגדם, רק אבקש להראות את המהלכים שהובילו תובענות ייצוגיות, בשדות משפט שונים. כששוקלים שינויים בחוק, יש להבטיח כי תישמר האפשרות לממש את ההישגים שאציג.

אסקור את ההתפתחויות לפי תחומי משפט שהם רלוונטיים לדיון.

צרכנות, ביטוח ובנקאות

בתחום הצרכנות מוגשת כמות עצומה של תובענות ייצוגיות. המכשיר הדיוני מממש את כוחו (אולי אף ביתר). רוב בקשות האישור אינן מעלות לדיון שאלות עקרוניות. מקרים רבים עוסקים בסימון מוצרי מזון, ובגביה שלא כדין של סכומים כאלה ואחרים, על ידי גורמים להם כמות עצומה של לקוחות. בהקשר של פיתוח הדין בולט בולט כמובן המקרה של תנובה נ' ראבי.[2] בהליך זה הוכרה הזכות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, בהקשר צרכני. מקרה זה יוצא מן הכלל, מבחינת החדשנות שלו.

בתחומי הביטוח והבנקאות המצב שונה. תובענות ייצוגיות הרימו מסך מעל פרקטיקות שנהגו עשרות שנים. בולט במיוחד המקרה של יצחקי נ' מגדל,[3] בו אושרה תביעה בגין הטלת חיוב בשם "גורם פוליסה" על ידי חברות ביטוח. בעניין הפניקס נ' עמוסי[4] נפסלה פרקטיקה של חברות ביטוח, שביצעו הפחתה שיטתית של תגמולים מנכות תאונתית. בעניין סילוורה נ' לאומי[5] זוכו, בהסדר פשרה, חשבונות של רבבות חייבים. הזיכוי ניתן כפיצוי בגין חיוב חד-צדדי של החשבונות בהוצאות משפטיות של הבנק. בשלושת המקרים ההגנה שניתנה היא בעלת חשיבות חברתית רבה. מבוטחים סובלים מנחיתות מול חברות הביטוח, כך גם לקוחות מול בנקים. הדברים נכונים ביתר שאת ביחס ללקוחות שחייבים כספים לבנקים.

ביחס לשני עניינים נוספים, אנו נוכחים בהתפתחות מרתקת בתחום הצרכנות, ביחס לגבולות חדשים אליהם ניתן לחתור באמצעות התובענה הייצוגית הצרכנית.

א. תקיפת גופים מפוקחים בקשר לתעריפים.

בעניין חברת החשמל נ' שליידר[6] נדונה תביעה של צרכני חשמל, בקשר למידע שהעבירה חברת החשמל בדבר העלויות שלה, לצורך קביעת תעריפי החשמל. המידע כלל עלויות ביתר. התובעים טענו שהמידע גרם לניפוח תעריפי החשמל, וכך חברת החשמל התעשרה שלא כדין. התביעה אושרה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב בהליך הערעור, וטען שמכיוון שהתעריף נקבע על ידי המאסדר, אין מקום לתובענה ייצוגית. עמדה זו נדחתה. בית המשפט העליון אישר את התביעה, ביחס לחלק מהעלויות העודפות.

זהו מקרה פורץ דרך, בשני המובנים עליהם עמדנו. בהליך של בקשת אישור הוכרה מתכונת חדשה של עילת תביעה, תחת דיני עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, ניתנה הגנה לצרכנים של מוצרים ושירותים שמחיריהם מפוקחים, בקשר להליך הפיקוח. אמור מעתה, גופים מפוקחים, שמעבירים מידע לצורך קביעת המחיר המפוקח, חשופים לתביעות ייצוגיות בגין התעשרות שלא כדין.

ב. הגנת הפרטיות במערכות טכנולוגיות.

המפגש של דיני הגנת הפרטיות ועולם הצרכנות הטכנולוגי מאתגר את עולם המשפט. מספר רב של הליכים תלויים ועומדים נגד חברות עולמיות, כמו פייסבוק וגוגל. בהליכים אלה התקבלו הכרעות, אך עדיין לא לגופם של דברים, אלא בעיקר בקשר לתוקף תניות דין ושיפוט, שנועדו לחסום תביעות בישראל. ראו למשל עניין פייסבוק נ' בן חמו.[7] בפן המהותי, חשוב לציין את עניין גרינברג נ' סלקום.[8] התביעה הוגשה בגין שימוש מסחרי בנתוני מיקום של לקוחות חברת סלקום, שעברו התממה (אנונימיזציה). הושג הסדר הפשרה, שכולל סעד משמעותי עבור הלקוחות. הליכים אחרים שתלויים ועומדים מעלים לדיון סוגיות בעלות חשיבות מהמעלה הראשונה בנושא הגנת הפרטיות בעידן הטכנולוגי.

דיון זה נמצא בעיצומו. ניתן לזהות כבר עתה שילוב של פוטנציאל לפיתוח דין חדש, והקניית הגנה חשובה לציבור. הפרטיות היא מזכויות היסוד של האזרח. ביחסים בין הצרכנים ובין ענקיות הטכנולוגיה, תובענות ייצוגיות מעמידות תשתית מתאימה לעיגון זכות זו ומימושה.

חברות וניירות ערך ותחרות כלכלית

תחום זה מלכתחילה היה כר פורה ביותר לפיתוח הדין, ואכן כך אירע. קשה לתאר תחום זה, לולא נכנסו אליו התובענות הייצוגיות (יחד עם הקמת המחלקה הכלכלית). בעניין רייכרט נ' שמש[9] נקבעו עקרונות משפטיים בנוגע לחובת גילוי וזכויות משקיעים במקרים של הטעייה ותרמית. בפסק דין מאוחר יותר בפרשת רייכרט נ' שמש,[10] נקבעו כללים אודות אחריות בעלי שליטה, שיטת חישוב הנזק למשקיעים, ועוד. בעניין מלכה נ' אפריקה ישראל[11] נדונו מבחני מהותיוּת של מידע שיש לגלות ביחס לאירוע עתידי. בעניין עצמון נ' בנק הפועלים,[12] נקבע כיצד יש לחשב שווי חברה לצורך סעד ההערכה. בעניין כהנא נ' מכתשים[13] נקבעו חובות החלות על בעל שליטה אגב מכירת החברה. בעניין שפירא נ' דקסיה[14] ובעניין הצלחה נ' כהן[15] נדונו הפרות של החובה לצאת בהצעת רכש. הרשימה ארוכה. מזה שנים אנחנו רואים כי דיני החברות וניירות הערך מתפתחים באמצעות התובענות הייצוגיות. המשקיעים נהנים מהגנה. שוב אנו נוכחים כי פיתוח הדין והגנה על זכויות המשקיעים מושגים במהלכים משולבים.

מסיבות שונות, המצב שונה בתכלית, בתחום התחרות הכלכלית. תובענות ייצוגיות תורמות מעט לפיתוח הדין. מרביתן מוגשות בעקבות הליכים פליליים או מנהליים, כמו עניין קליין נ' דוידוביץ[16] (קרטל הלחם), או בעקבות חשיפת קרטלים בינלאומיים.

יוצאות דופן תביעות המחיר המופרז. עילה זו הוכרה בעניין נאור נ' תנובה,[17] בעניין גפניאל נ' החברה המרכזית[18] ובעניין המועצה לצרכנות נ' תנובה.[19] פסיקה זו הולכת לפני עמדת רשות התחרות, אשר מביעה עמדה מסוייגת בנוגע לעילה זו.

מפגעים סביבתיים

תחום המפגעים הסביבתיים מאתגר את התובענות הייצוגיות. הדין המהותי נמצא בשלבי פיתוח ראשוניים. לעיתים נפגעים ערכי טבע, אך לא ניתן לקשור את הפגיעה באופן ישיר לנזק בר תביעה. אף לא תמיד ברור למי נתונה זכות התביעה. בקשר לכך בולט המקרה של פירסק נ' קו צינור אילת אשקלון.[20] דליפת נפט גרמה לפגיעה חמורה בשמורת הטבע ערבת עברונה. עלתה לדיון השאלה, אם לאזרחים נתונה עילת תביעה, אותה ניתן לממש בתובענה ייצוגית, אם לאו. בהליך זה הושגה פשרה, לפיו חברת קצא"א העמידה סכומי כסף לשיקום השמורה ולתושבי האזור, וכן סכום ייעודי לפיצוי תושבי באר אורה, היישוב הסמוך לשמורה.

זכות האזרחים לתבוע בגין מפגעים סביבתיים הועמדה לדיון במקרה של נחל אשלים. מדובר בהזרמת מי גבס חומציים ממפעל רותם אמפרט לנחל. בקשר לכך הוגשה תובענה ייצוגית על ידי אזרח.[21] רשות הטבע והגנים הגישה תובענה ייצוגית משלה, בטענה כי זכות התביעה נתונה למדינה, ויש להעדיפה על פני זכות התביעה של האזרחים.[22] העניין נמצא בהליכי גישור, כך שלא ברור אם הסוגייה הנוגעת לזכות התביעה תוכרע.

שאלות בעלות חשיבות מתעוררות בתביעות לנזקי גוף בגין עוולות המוניות. לאחרונה ניתנה החלטה פורצת דרך בתחום זה, בעניין אזרחים למען הסביבה נ' אלקון.[23] בשנת 2019 הוגשה בקשה לאישור תביעה נזיקית, בגין זיהום אוויר במפרץ חיפה, שגורם למחלות סרטן משני סוגים ספציפיים. בקשת האישור הוגשה נגד שלושים מפעלים, נמלים וגורמים קשורים. את בקשת האישור הגיש ארגון סביבתי, המיוצג בין היתר על ידי הקליניקה לצדק סביבתי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בבקשת האישור נטען שהמפעלים נושאים באחריות מלאה לפיצוי בגין התחלואה, ולחלופין לפיצוי הסתברותי (המבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בעניין כרמל נ' מלול[24]).

כצפוי, המפעלים והנמלים הגישו בקשות לסילוק על הסף. לפי הטענה המרכזית, המקרה אינו מתאים לתובענה ייצוגית. לכל אדם נתונים אישיים, הן מבחינת החשיפה לזיהום (כמו התקופה בה הוא שהה באזור, וקרבתו לגורם מזהם), חשיפה לגורמי סיכון אחרים (כמו עישון), ועוד (גיל, תוחלת חיים, כושר השתכרות, ועוד). בקשת הסילוק נדחתה, בהחלטה תקדימית שניתנה לאחרונה. נקבע כי די בשאלות המשותפות, כדי לברר את בקשת האישור.[25] בית המשפט הכיר בכך שהשאלות אודות הנזק לכל חבר קבוצה הן בעיקרן פרטניות, אך הוסיף כי הדבר אינו מונע בירור העניין בתובענה ייצוגית. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

זוהי החלטה פורצת דרך. היא מכירה בכך שניתן להגיש תביעות ייצוגיות בגין עוולות המוניות, לרבות מפגעים סביבתיים, שגרמו נזקי גוף. האפשרות עומדת גם במקרים של עמימות סיבתית, וכשהמעוולים הם רבים. עולה ממנה הפוטנציאל הגדול של מימוש זכויות האזרחים בגין מפגעים סביבתיים, בתביעות ייצוגיות.

שוב ניתן להיווכח כי תביעות ייצוגיות מביאות לפיתוח מבורך של הדין, יחד עם הקניית הגנה חשובה לציבור האזרחים.

איסור הפלייה

תחום איסור ההפלייה קורא להתערבות התובענות הייצוגיות. עם זאת, מוגשות מעט תביעות בתחום זה. כתוצאה מכך, תובענות ייצוגיות טרם הניבו פיתוח משמעותי של דיני ההפלייה. במצב זה בולט במיוחד פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין קול ברמה נ' קולך.[26] ועדיין, טרם נקבעו עקרונות בדבר שיטת הפיצוי שיינתן בגין הפלייה בתביעה ייצוגית. אף עולה האפשרות כי בתביעות ייצוגיות ייפסקו סכומים הנמוכים מאלה שבתביעות פרטניות.

סיכום

זהו סיכום לא ממצה של גבולות התובענה הייצוגית בישראל, נכון לשנת 2021. בתחום הצרכנות, מעבר לתביעות הצפויות, הוכרה עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה, והותר להגיש תביעות בגין רווח שהפיקו גופים מפוקחים. תביעות בגין פגיעה בפרטיות בעידן הטכנולוגי הולכות ומתפתחות, וצפויות לתרום לפיתוח הדין והגנה על הצרכנים. תחום החברות וניירות הערך מתפתח היטב בחסות התובענות הייצוגיות. בתחום התחרות הכלכלית המצב שונה, אך התביעות הייצוגיות תרמו לפיתוח עילת המחיר המופרז. תחום המפגעים הסביבתיים הולך ומתפתח, כך גם תחום ההפלייה.

כפי שראינו, במקומות רבים התובענות הייצוגיות מותירות חותם כפול – פיתוח הדין, והקניית הגנה בעלת חשיבות ציבורית וחברתית.

לעניות דעתי (שאיננה אובייקטיבית), בכל העניינים והסוגיות שבהם הורחבו גבולות התובענות הייצוגיות, הדבר הביא ברכה גדולה לחברה הישראלית.

---

[1] סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2016, קובע את מטרות החוק – "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". [2] ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון תופיק ראבי (נבו 4.12.2011). [3] ת"צ (מחוזי מרכז) 30028-04-11 יצחקי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 21.11.2016). [4] רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (נבו 5.7.2012). [5] ת"צ (מחוזי מרכז) 1039-05-08 סילורה נ' בנק לאומי לישראל בע״מ (נבו 23.7.2014). [6] רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (נבו 29.8.2017). [7] רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו (נבו 31.5.2018). [8] ת"צ (מחוזי מרכז) 22141-03-15 גרינברג ואח' נ' חברת סלקום ישראל בע"מ (נבו 5.3.2020). [9] ע"א 8269/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276 (2001). [10] ע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי שמש, פ"ד סב(2) 437 (2007). [11] ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 28110-09-12 מלכה נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (נבו 25.6.2015). [12] ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 28.12.2009), [13] ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 26809-01-11 כהנא נ' מכתשים-אגן תעשיות בע"מ (נבו 15.5.2011). [14] ע"א 5105-09 שפירא נ' Dexia Credit Local (נבו 17.6.2012). [15] ע"א 4154/14 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן (נבו 16.5.2017). [16] ת"צ (מחוזי ירושלים) 31011-08-15 קליין נ' מאפית דוידוביץ ובניו בע"מ (נבו 1.9.2019). [17] ת"צ (מחוזי מרכז) 46010-07-11 נאור נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (נבו 22.6.2020). [18] ת"צ (מחוזי מרכז) 6179-08-16 גפניאל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע״מ (נבו 16.1.2019). [19] ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 18298-11-14 המועצה הישראלית לצרכנות נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע״מ (נבו 16.6.2019). [20] ת"צ (מחוזי באר-שבע) 49319-12-14 פירסק נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (נבו 17.3.2020). [21] ת"צ (מחוזי באר-שבע) 4930-07-17 אנטמן נ' רותם אמפרט נגב בע"מ. [22] ת"צ (מחוזי באר-שבע) 2338-05-18 רשות הטבע והגנים הלאומיים נ' רותם אמפרט נגב בע"מ. [23] ת"צ (מחוזי חיפה) 36568-07-19 עמותת אזרחים למען הסביבה אלקון מרכז מיחזור (2003)בע"מ (נבו 4.2.2021) (להלן: עניין אל"ס). [24] דנ"א 4693/05 בית החולים כרמל-חיפה נ' מלול, פ"ד סד(1) 533 (2010). [25] עניין אל"ס, פסקה 95. [26] רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות (נבו 9.12.2015).